ראשי עיר לשעבר

 יהונתן יסעור


יהונתן יסעור כיהן במשך כ- 14 שנה כמ"מ וסגן ראש עיריית הרצליה לשעבר, יעל גרמן. במסגרת תפקידו היה יסעור אחראי לנושאי התחבורה, הנגישות, הספורט והגיל השלישי. עם פרישת גרמן מכהונתה, בינואר 2013, כיהן יסעור ראש עיריית הרצליה עד לכניסת משה פדלון לתפקיד, בנובמבר 2013.


 

 יעל גרמן

יעל גרמן נבחרה לראשות העיר בשנת 1998 - האשה הראשונה המכהנת בתפקיד זה בהרצליה. למועצת העיר נבחרה כבר ב-1993 מטעם מפלגת מרצ-יחד. אחת המטרות שהציבה לעצמה כשנכנסה לתפקיד היתה להעלות את רמת החינוך ואת אחוז הזכאות לתעודת בגרות (כיום למעלה מ-83%). ב-2003 נבחרה לכהונה שנייה ובנובמבר 2008 - לשלישית בראשות רשימה עירונית עצמאית - "הרצליה שלנו".

בפעולותיה כראש עירייה עמדה בראש מאבק, שנחל הצלחה, בהגבלת פריסת האנטנות הסלולריות. היא הקימה את "תיאטרון אנסמבל הרצליה", את הספורטק העירוני ואת בית הנוער, דאגה לשיפוץ נרחב של מרכז העיר ורחוב סוקולוב בפרויקט "המרכז החדש של הרצליה", במסגרתו נפתחו הסינמטק ובית האזרח המחודש (אליו עבר תיאטרון האנסמבל). פעלה להקמת "פארק הרצליה" ואח"כ להרחבה נוספת שלו, ולבניית היכל אמנויות הבמה.

יזמה את תערוכת ה"ביאנלה" לאמנות עכשווית בהרצליה,  דאגה להנגשת מבנים ומדרכות,
לבניית טיילת ומעלית לחוף הים.

תוכניותיה לעתיד כוללות פיתוח נוסף של הפארק, בניית חלק נוסף בטיילת החוף, השלמת בית העירייה החדש, חיזוק הרצליה כעיר תיירות בפרויקט הרחבת מתחם מלון אכדיה, שיקוע ומיגון של כביש 531 בצפונה של הרצליה, פרויקטים לדיור בר-השגה, ועוד.

 


 

 אלי לנדאו

לאחר מערכת בחירות סוערת, שבה גבר על מועמד מפלגת העבודה יוסף נבו, שכיהן עד אז כראש העירייה, נבחר באוקטובר 1983 אלי לנדאו, איש תנועת החרות ומקורבו של אריאל שרון, לתפקיד. לאחר מכן נבחר פעמיים נוספות לתפקיד זה אותו מילא עד לשנת 1998.

מיוזמותיו ופעולותיו: הקמת המרינה (ע"י השקעות פרטיות של יזמים), ייבוש שטח מהים ובניית מעגן לספינות ויאכטות, בנייני עסקים ובידור, הפיכת אזור התעשייה למרכז היי-טק ותעשיות עתירות מדע (גיוס כספים לפיתוח האזור, השקעה עירונית וממשלתית להספקת חשמל מתאימה, דרכי גישה, ניקוז וביוב מדרכות, גינון, תאורה ונוי, ובעיקר משיכת מפעלי אלקטרוניקה מתוחכמים למקום), הקמת מרכז הספורט ואצטדיון הכדורגל, מטווח אולימפי, הקמת המרכז הבין-תחומי, בית ההורים העירוני, קניון שבעת הכוכבים, שיקום וטיפוח שכונות, מוזיאון האמנות, בית ראשונים, משכן האמנים, כבישים (שדרת שבעת הכוכבים) ומחלפים (מחלף הסירה, צומת הכביש המשוקע במחלף כפר-שמריהו).

במקביל לתפקידו כראש העירייה מילא בראשית שנות התשעים את תפקיד יו"ר מרכז השלטון המקומי.



 יוסף נבו


בנו של שמעון זאב לוין, אחד משבעת המתיישבים הראשונים בהרצליה ששימש כראש הוועד וראש המועצה המקומית בהרצליה.

ב-1965 עם שחרורו מצה"ל בדרגת אלוף-משנה, חזר יוסף נבו עם משפחתו להתגורר בהרצליה. שימש כמנהל מרכז ההסברה במשרד ראש-הממשלה. ב-1969 פנתה אליו מפלגת העבודה והציעה לו להתמודד על ראשות העיר הרצליה (שנוהלה ע"י ועדה קרואה). בבחירות שנערכו ב-24 בנובמבר 1969 (בהתמודדות מול יצחק מודעי) נבחר יוסף נבו לראשות עיריית הרצליה.

בתקופת כהונתו חולל שינוי במבנה הארגוני של העירייה, ללא חלוקת תיקים לסגנים ולחברי המועצה, תוך התנהלות על בסיס מקצועי. אחת ההחלטות הייתה למנות מנכ"ל לעירייה. כן הוקם אגף הרווחה, אוחדו סמכויות, תקציבים ושירותים של החינוך, העבודה הסוציאלית והנוער. לאחר כהונת הוועדה הקרואה בשל מצבה הגרוע של העירייה, החל נבו בתוכניות פיתוח רבות. נסללו כבישים חדשים (רחוב הבריגדה - כביש חיבור שני בין מרכז העיר ומערב העיר) ושופרו תשתיות של כבישים ישנים, השוק פונה ממרכז העיר, הוקם מוזיאון "יד לבנים",פותח אזור החוף, נבנה מלון חדש, הוקמו שכונות ושוקמו שכונות אחרות, הוקמו בתי-ספר חדשים ומתנ"סים, הוקם מכון מחוזי לטיהור הביוב, אוחדו ארבעת מפעלי המים בהרצליה לאחד, בבעלות העירייה.  

בספטמבר 1978 התקיימו בפעם הראשונה בחירות אישיות וישירות של ראשי הערים והמועצות ונבו נבחר לכהונה שלישית, שהייתה רצופה מחלוקות וויכוחים, שהביאו את נבו להחלטה לפרוש מהחיים הציבוריים לפני הבחירות בשנת 1983. אך לאחר הפצרות אנשי מפלגתו, הסכים להתמודד ונכשל. מיד התפטר מחברותו במועצת העיר. 

יוסף נבו כיהן כראש עיריית הרצליה במשך שלוש קדנציות (1969- 1983).



 נתן רוזנטל


לאחר התפטרותו של פסח יפהר מראשות העירייה נבחר במקומו נתן רוזנטל מן המערך, לתפקיד ראש העיר.

נתן רוזנטל ומשפחתו התגוררו ברשפון  מאז 1946 לאחר שהיה מפקד ה"הגנה" באזור. ב-1951 עבר להתגורר בנוף-ים ועבד כמבקר חשבונות ב"ברית פיקוח".  כיהן כסגן ראש עיריית הרצליה מטעם המערך תחת פסח יפהר וכשזה התפטר נבחר רוזנטל במקומו וכיהן עד דצמבר 1967 . עקב גרעון כספי גדול פיזר שר הפנים את מועצת העיר, העביר מתפקידו את  ראש העירייה ומינה ועדה קרואה לתקופה של שנתיים. בראש הוועדה עמד יעקב שרייבוים, מבקר העירייה הראשון של ירושלים.



 פסח יפהר


בדצמבר 1959 נבחר פסח יפהר ברוב קולות כנציג מפא"י לראשות המועצה המקומית הרצליה. בעקבות הכרזתה של הרצליה כעיר באפריל 1960 הפך פסח יפהר לראש העיר הראשון.  בתקופתו נפתחו בפני הרצליה אפשרויות חדשות עם רזרבה קרקעית גדולה. בעיר הוקמו מבני חינוך, בתי ספר חדשים, גני ילדים, מועדוני נוער, נבנו ושופרו תשתיות ביוב, כבישים מדרכות ותאורה וניטעו גנים. ואולם, מצבה הכלכלי של העירייה הלך והחמיר ואל הבעיות המקומיות נוספו בעיות כלל-ארציות של ה"מיתון" באמצע שנות ה-60.

בעקבות ביקורת ציבורית על כשלים בניהול העירייה שהביאו ליצירת  גרעון תקציבי גדול, ופרישת נציגי מפלגות מהקואליציה, התפטר פסח יפהר בספטמבר 1966 מתפקיד ראש העירייה וגם מחברותו במועצה, פחות משנה לאחר שנבחר לכהונה נוספת. ב-25 באוקטובר 1966קיבלה מועצת העיר את התפטרותו.

עבור לתוכן העמוד
 כתובת הנהלת העירייה - רח' הנדיב 2, ת.ד 1, הרצליה 46100