בריכות החורף

בריכות חורף ושטחי הצפה, אפיינו בעבר את הנוף הארץ ישראלי. בד בבד עם התמורות שעברו על ארץ ישראל מאז תחילת ההתיישבות היהודית, התמעט באופן ניכר מספרן של בריכות החורף בישראל. תהליך העיור המואץ המאפיין את המדינה מאז הקמתה האיץ עוד יותר את תהליך הריסתן של בריכות החורף, בעיקר במישור החוף שבו נותרו בריכות חורף מעטות בלבד.

בריכת חורף היא גוף מים עונתי, הניזון בעיקר ממי נגר (גשמים או הצפות של נחלים) אך לעתים גם ממי תהום רדודים. בריכות החורף מתייבשות בקיץ, ואינן מכילות מים באופן קבוע. 

בהתאם לאקלים הים תיכוני של חורף רטוב וקיץ נטול משקעים המים בבריכות חורף מתאפיינים ברמת מליחות נמוכה במיוחד.

כיצד נוצרת בריכת חורף?

הבריכה היא גוף מים טבעי של מי גשמים המתהווה במקומות הנמוכים בנוף. מקור המים בבריכה הוא גשמי החורף הממלאים את הבריכה ישירות והמגיעים כנגר עילי מאגן הניקוז (בכלל זה על ידי הפשרת שלגים). הדגש בבריכה החורף הוא על מחזוריות של עונה רטובה, שבה מקיימת הבריכה מים, ועונה יבשה, שבה הבריכה מתייבשת. בגופי מים אלו מתקיימת חברה המותאמת לחיים בתנאים אלו. התהוות השלוליות ומשך קיומן נקבע על ידי הגורמים הבאים:

גורמים קלימטולוגיים: כמות המשקעים ופיזורם העונתי הם תנאי ראשון להיווצרות השלוליות. שלוליות חורף נוצרות רק באזורים בהם כמויות מי הגשם גדולות מכמות הרוויה של הקרקע. מאחר שחלחול המים בשכבות הקרקע הוא תהליך איטי יחסית יש חשיבות רבה לעוצמת הגשם ולפרקי הגשם (ימי גשם רצופים). ריכוזן של כמויות גשם גדולות בפרקי זמן קצרים מתבטא בעוצמת גשם גדולה. בתנאים אלו איבוד המים בחלחול באגן הניקוז הוא קטן ועיקר המים זורמים כמי נגר עילי וגורמים לשיטפונות. גורמים קלימטולוגים נוספים הם משטרי הטמפרטורה והרוח. לשניהם השלכה על קצב איבוד המים באידוי. ככל שהטמפרטורה גבוהה יותר ועוצמת הרוח חזקה יותר, אזי מהירות האידוי גדולה יותר.

סוג הקרקע: טיב הקרקע בבריכה ובאגן הניקוז קובע את מידת החלחול. אדמות חוליות, קלות, מחלחלות מים טוב יותר מאדמות חרסיתיות כבדות. קיום הבריכה מותנה בכך שכמות המים האובדת בחלחול תהיה קטנה מכמות מי הגשם הנוספים לבריכה.

גורמים טופוגרפיים והידרולוגיים: המבנה הטופוגרפי של אגן הניקוז ומשק המים בקרקע משפיעים על מהירות ויעילות הניקוז ועל מידת איבוד המים בחלחול. ככל שאגן הניקוז תלול יותר מהירות הניקוז גדולה יותר ואיבוד המים בחלחול קטן יותר. גובה מפלס מי התהום באזור משפיע על רוויה של הקרקע ולכן על מידת החלחול באגן הניקוז ובבריכה.

גורמים מורפומטריים: גודל אגן הניקוז ביחס לגודל הבריכה קובעים את תרומתו היחסית למשק המים בבריכה. ניתן לבטא זאת על ידי היחס בין שטח אגן הניקוז לשטח הבריכה הידוע כגורם הסביבה. ככל שגורם הסביבה גדול יותר כך גדולה יותר תרומתו היחסית של אגן הניקוז למשק המים בבריכה. לממדי הבריכה עצמה, כפי שמתבטא ביחס בין שטח פני המים לנפחם, השפעה על קצב איבוד המים באידוי וחלחול. ככל שהבריכה רדודה יותר (היחס בין שטח הפנים של המים לנפחם גדול יותר) גדול יותר שטח פני המים שבה במגע עם האוויר והקרקע וקצב אידוי המים באידוי וחלחול גדל.

היווצרות בריכת החורף בפארק הרצליה

• הפארק נמצא באזור הנמוך של העיר הרצליה.
• הפארק מנקז אליו את מי הנגר ממזרח.
• מצדו המערבי של הפארק, קיים קיר כורכר שלא מאפשר מעבר של מים מצד מזרח למערב. תופעה זו מאפיינת את מבנה מישור החוף.
• סוג הקרקע בפארק - כבדה ואינה מאפשרת חלחול מים מהיר.
כתוצאה מעובדות אלה מתקבלים שטחי הצפה גדולים מדי חורף - אלו בריכות החורף. 

בפארק יש למעשה שני סוגי בריכות: 

1. בריכת שיקוע בצד המזרחי - זו לא בריכת חורף אלא בריכה עם תפקיד טכני במטרה לנקז.

2. הבריכה המערבית המשמשת כפאזה היבשה והיא מגבילה את החיים בבריכה ומסייעת לפירוק של חומר אורגני.

החיים בבריכה

בבית גידול של בריכות החורף יש שתי תקופות ההכרחיות להמשך קיומה: 

• העונה היבשה - תקופת היובש בה נמצאים מאכלסי הבריכה בתרדמה כגופי הקיימא (חד תאים, תולעים שטוחות ודל זיפיות וסרטנים), בהתחפרות בקרקע (דו חיים וחרקים) או פעילים במקווי מים יציבים (חרקי מים). בקיץ הבריכה מתייבשת לגמרי וכל בעלי החיים יודעים כיצד להתמודד עם התקופה הזו באסטרטגיות שיתוארו בהמשך.

• העונה הרטובה - מיד עם רדת הגשמים מתחילה תקופת הפעילות של מאכלסי הבריכה. תוך ימים ספורים מהרטבת הבריכה היא מתמלאת ביצורים חיים, בעיקר אלו המתעוררים מתרדמת קיץ ותלויים בקיום הבריכה להשלמת מחזור חייהם (סרטנים הירודים). חרקי המים מופיעים בשלוליות בדרך כלל בשלבים מאוחרים יותר, בעיקר בסוף החורף ותחילת והאביב כשטמפרטורת המים גבוהה יחסית וקיים שפע של מזון.

בבריכה מתקיים מעגל אנרגיה - השמש מחממת את המים והחומר האורגני בהם מתחיל להירקב, מפרק ומוטמע מחדש על ידי הצמחים ובעלי החיים, ושוב מתקיים מעגל של הטמעה ופירוק. אצות בבריכות חורף נוצרות כמו בכל מאגר מים, האצות מייצרות חמצן והן חלק חשוב במערכת האקולוגית בבריכה. ירוקת נגרמת כאשר מופר האיזון וחודר קומפוסט לבריכה.

כיצורים בעלי טמפרטורת גוף משתנה תלויה הפעילות הביולוגית של מאכלסי הבריכה בטמפרטורת המים. בתחילת האביב ובסופו כשהטמפרטורות גבוהות יחסית, מתרחשת פעילות אינטנסיבית. בימי החורף הקרים נמוכה יותר הפעילות הביולוגית בבריכה. גורמים המשפיעים על קצב ההתפתחות של האורגניזמים בבריכה הם זמינות המזון והתנאים בבריכה, גורמים אלו תלויים בין השאר בשינויים בגודל הבריכה. בהוספת מים לבריכה גדל נפחה ושטחה, נחשפים מקורות מזון נוספים והלחץ על המקורות המזון יחסית קטן.

עם התייבשות הבריכה קטן נפחה ושטחה והלחץ על מקורות המזון המצומצמים גדל. כך למשל בתנאי טמפרטורה גבוהה יחסית ושפע מזון רב, מתקצר משך מחזור החיים של סרטנים שונים עד כדי מחצית הזמן שיארך בטמפרטורה נמוכה וחוסר מזון. בסוף עונת הגשמים עם התמעטות המים בבריכה והתחממותם דועכת גם הפעילות הביולוגית, מופיעות דרגות קיימא ותקופת הפעילות מסתיימת. זמינות הבריכה ואופי שרשרת המזון בה יוצרים מערכת אקולוגית מתפרצת מבחינת ההופעה וההעלמות של מאכלסיה.

גורמים המובילים להרס בריכות חורף:

• זיהום ממקור חקלאי: חומרי הדברה וחומרי דשן.
• סמיכות לכבישים: זרימת תשטיפים מהכביש, כמו בבריכה ליד מט"ש שרון דרומי ליד מחלף אייל.
• סמיכות לאתרי פסולת: תשטיפים, זיהום קרקע.
• בנייה בשטח אגן הניקוז של הבריכה.
• השפעה ישירה של מבקרים: החדרת פולשים, עודף מבקרים, עומס יתר.

היתרונות בבריכות החורף:

• משפרות את איכות המים ומטהרות ממזהמים.
• קולטות מים אחרי גשמים כבדים ומצמצמים הצפות.
• עם הזמן המים מחלחלים למי התהום.
• מעשירות את המגוון הביולוגי: החי והצומח וגם מינים בסכנת הכחדה.
• סביבת למידה מעשירה ומקור ידע לנושאים אקולוגיים רבים.